בגיל המעבר רמות האסטרוגן (ובעיקר אסטרדיול) יורדות בצורה משמעותית והשינוי הזה משפיע ישירות על מערכת השלד והשרירים. ההורמון שהיה אחראי לשמירה על חוזק העצמות, גמישות המפרקים ובריאות השרירים כמעט נעלם, והתוצאה היא עלייה ניכרת בסיכון לאוסטיאופורוזיס, לשברי עצמות ולכאבי מפרקים.
ההשפעות המרכזיות
- אובדן מסת עצם ואוסטיאופרוזיס
אסטרוגן הוא אחד ההורמונים המרכזיים בשמירה על עצמות חזקות. כשהוא יורד:
פירוק העצם עולה – הגוף סופג עצם בקצב גבוה יותר מהקצב שבו הוא בונה אותה.
אובדן מהיר של עצם – בשנים הראשונות אחרי הפסקת הווסת נשים עשויות לאבד עד 20% ממסת העצם.
אוסטיאופורוזיס – העצם נעשית נקבובית ושברירית, ונפילה קטנה יכולה להסתיים בשבר.
סיכון מוגבר לשברים העצמות חלשות יותר, ולכן רגישות יותר לחבלות קלות.
עלייה בסיכון לשברים ומוגבלות
נזק לעצמות אינו סתם ״כאב״ הוא עלול להיות מסוכן ממש:
מחצית מהנשים יחוו שבר אוסטיאופורוטי במהלך חייהן.
שבר בירך הוא מהשברים המסוכנים ביותר – שיעורי התמותה לאחר ניתוח מגיעים לכ־29% בשנה הראשונה.
גם מי שמחלימה לרוב לא חוזרת לתפקוד המלא: כ־50% מהנשים יסבלו ממוגבלות מתמשכת (מצב סיעודי) אחרי שבר בירך.
היעדר אסטרוגן לא משפיע רק על עצמות הארוכות כמו הירך והעמוד השדרה הוא פוגע גם בעצמות הזעירות שבאוזן הפנימית, האחראיות על שמיעה ושיווי משקל. כשהאסטרוגן יורד, תהליכי פירוק העצם גוברים גם שם, במעין ״אוסטיאופורוזיס של האוזן״. התוצאה עלולה להיות טיניטוס (צפצופים), ירידה בשמיעה או תחושת סחרחורת וורטיגו, משום שהעצמות הקטנות והרקמות שסביבן נעשות פחות יציבות ורגישות יותר לשינויים.
